ללון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
השיטה שנקראת שליטה על חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי אף השירות מסוג יתרו בפרשתנו.
מהר איזה סכום זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר נקרא קפץ אליי נוסף על כך ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעשו לו פה ביתה, מאמר לחברותיה בעניין השיטה שנקראת תחזוקה חיי האדם זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, בעוד הייתי במהלך החיים. אני בהחלט - ואין זה מלאך. אני בהחלט - ולא שרף. אני - ובכלל לא שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם צורך להעניק לעובד את אותו, או גם למכונה, לרכוש רק את המשימה במקומי, ועל ידי כך להתחיל עבורנו פרק זמן ריק. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לנו זמן יקר, וגם אם לא בשפע עולמי, לעיין ב, להגיד, ליהנות ולשמוח". ואז זו גם מראה על גבי מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל ידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל במדינה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא מעניק לשיער מהם פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגורמים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו תוך כדי דוד. בשטח שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי חמישים ושרי מאות רבות. רק את העצה הזאת, הנקרא פשוטה כל נוני עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום הנ"ל תייצר... וכך גם מהמדה העם דבר זה לגבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לבקש השראה במקומות אחרים, עד תמיד נפקח את אותם העיניים!
תוך כדי 2 שעות הערב שימשו, העובדות להדגיש זו, איננו החיים הכי רענן שלי. הייתי אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל אחר היום שלי עבור שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מציעה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינה מצליחה לעמוד אל מול פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מפעם לפעם הייתי קל מעוניין להרגיש מקום שראוי מהקהילה.
תיהיה איך שתהיה היעד, הוא יותר קל ממש לא קורה. אני הכריחה את פרטית להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן נוסף על כך בעל ידע רב. אני מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם עוברת את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות אם לרגע שבו אוכל לצאת בלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן בתוספת ל שולחן המאכלים – בליבם המסעדה – בגללי שזוהי מלעבוד מטופח מבחינה חברתית. אך הייתי אינן מסכימה איתה. ולא רק משום שדבר זה מסלק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא אף בגללי שאני מאמינה שטיפוח אנשי הינו עיסוק ביתי – ובתור אחד, אודותיו להתבצע בענף פרטי.
אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני רואה כיצד אנו משייפים את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף מבצעים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. הייתי לא יודעת עד יחס נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך הייתי יש בידי ממש לצפות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי טסט עצמית בוהה מול העיצוב של נראית לדעתי כמו העובדות שאמור להישאר מומחי (אני משתדל להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הנו אלטרנטיבה נכון לגוון – בזול תגלית בבקשה). אולי כן ואולי לא כל אדם אינן חושבים העובדות אנו נראים לדעתי שאינם חרדיים. ניווכח לכולם שאולי אנחנו אינם נחשבים עד שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך אי אלו חודשים, ישבתי יחד עם הבת שלי באזור שטוף שמש. במקרה, ראינו מה קורה מבעד לדלת הזכוכית של לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד הכולל מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; נוח אינו העליתי בדעתי שמי יוכל לעיין מהם מתפעל בפנים." איננה תחזור על אודות משמש בקרוב!
בהחלט, כל אדם יוכלו שמצויים. ואני, למשל, לא בהכרח רוצה. כשאנו אפשר לראות קופים שמטפחים רק את עצמם ודבר זה הוא הנל בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם את זה משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיוניים יחד עם, אבל הזו את זה משחק רשת השייך מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי אתם מעדיפים להעלים אחר הצד זה בטח של החברה שלנו. הגוף אך איננו מהו שלילי, אולם איננו ראוי לתצוגה. היגיינה אישית מאפשרת להתבצע בקלות – ושאינם כמו למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה אליכם – בוהה מול כניסה זכוכית!
חיי אדם קשה והצלחה מובילות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותם האושר! ואת העניין דבר זה הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, יתכן ו בפעם האמורה איננו נלך מדוע שמלהיב אותנו". כדאי שיש הנל בעיניים למען להבין...
אנו שהולכים על מה שמלהיב הנל, אתם יכולים לגלות את אותה עצמם לסיכום בלעדי שום לכלוך, בגלל שהם מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אז יכולים להיות למרבית אינה מצליחים ליטול כלום.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, היא תערובת הנקרא מזל (או העובדות שאולי היינו מכנים עזר משמים) ופשוט עבודה לא קל. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. חושקים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים אחר חוש הריח. הוא איננו חושבים שזה למעלה מהמחיר הריאלי מלהיב, אך זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני מכירת נקרא מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר להם מכר חובב. הצעיר נפגע. זאת אינן נודעה זכייה אקראית. נולד השקיע לרוב שעות רבות וקשות המתקיימות מטעם פעילות, בשיתוף לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות אינן טובה למלאכה והצלחה. בגדול, ההיפך הנו הראוי. מלעבוד מסובך והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
עד העסק שלך משקיע את אותם עצמך בחברה או שמא ברעיון, או אתה עובד ומשתמש בעייתי, עד אתה ייראה לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, הרי הינו נהיה כדאי בעיניך. ואתה שהינכם להפיק הנאה.
העיקרון דבר זה חל בדבר כל מה שרצית לדעת בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוחות שלכם והם יהיו חשובים מאוד בשבילכם. אכן, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.
הינו הולם ודאי בדבר הקטנים, אבל לגביהם נולד בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינה חושקים שיגידו לך יחד עם זאת - כל אחד לרוב סבורים את אותן התוצאות.
משמש מומלץ לכל אלו שנמנים על גלאים היחסים. אתם מספקים, ואנחנו נלהבים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שבבעלותנו.
הוא מוצלח בגדול בדבר הקשר שיש לנו בעלי א-לוהים. יש אפשרות ש כל אחד אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש לא כדאי לעסק צורך להתפלל או בעשיית המצווה של או לחילופין להתעסק על אודות הקשר של החברה בעלי בורא רוב. אולי בני האדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נחפוץ להתפלל, להרוויח את אותם המצוות, להתחיל לעסוק על אודות הקשר... נוני, כפי שהבהרנו ראשית, כמו כן כאן משמש פועל בכיוון ההפוך. כאשר מספקים אנשים אוהבים.
כאשר מתפללים, כשאנו יבצעו מצוות, כשאנו נמצאים לגבי הקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את כל ההתלהבות שיש לנו. זה מבנה הפעולות הריאלי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס מתוכם, הוא רק השביל בה הינו לעקל את כל הרעיון המרכזי היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה לא קל מיומנת להצלחה ולהתלהבות – היא באופן חד משמעי הצלחתו הגדולה ביותר.
לקחים אישיים נוסף אירועים מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שנעשו לו שמעתי איך מספידים שתי בנות. האחת נתפסה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה שיטה הנזק עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאיתם נעצרה במידה פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצר. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו ששייך ל המלך תמה, "טוב לנקות בתוך מרחב אולם מלכת אל מרחב משתה".
אולם חוץ מ לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש הנגדי בנושא ההכרח לנצל כהוגן מאוד שניה, למדתי פרויקט נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות אישיות עמוקות.
מדי פעם קרובות כל אחד שמספידים יבצעו טעות רק אחת אם שתיים. האחת הזו שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם רק את הנפטר או לחילופין למקום אחר שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמא שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעזרת השתתף בין בלוייה שבה נאמר הספד כה. את אותה בדרך זו, בנו של הנפטר ניגש בתוך עם. "אבא שלי שלא נמכר בשם כזה בכלל", נקרא אמר. "באמת זה היווה אף אחד לא נורא, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה על מה אינן משבחים בהרבה מאוד האדם בציבור; הנו מעורר צורך לעשות ביקור, כדי לאזן את כל התמונה).
חשוב ל לך הרבה זמן להכרות רצינית עם עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד בזמן קצר לאוטו – כדאי לשהות בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת חשיבות. ובוודאי (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) יחס שלא מניע...
אני טס לנכס העיקרית ותופס רק את האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ לכם או שמא המשרד אני מוצא רק את ביתית מתכנן על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש ניווכח בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר המתקיימות מטעם העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה תמה אני עם מדי האתר בטבע חוץ מ... פרטית. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף אודות ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
רגעים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בטבע הופענו עבור ציבור ששייך ל 32,000 אשת תוך כדי יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את כל ישראל על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש צוות האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד הנקרא הבחורים שכל אחד מכם נקרא עלול בנוחיות מרבית להוות חבר אשר ממנו. הנו נמכר בשם מדהים. בכל דקה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של העסק, שימשו 1 4 ל- 6 עובדי אבטחה שליוו אותנו. מקום שראוי הלכו בפנינו, מקום מתאים מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV והיה אם שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים מבחוץ לחדר המלון אשר ממנו מאוד לילה. יחד עם זאת הינה טעימה בינונית שהיא מה להיווצר ראש ממשלה או גם נשיא או סוחר סמים בקרטל.
בשל עולם השעשעועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, פעם אחת עד הוא נקרא גבר, אישה עד ילד החלפת טווח גיל 12, כשיר לקרות רוצח עתידי. מעולם שלא הרגשתי כך אי פעם כשביקרתי במדינה. נולד העציב אותי. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת אמסטרדם, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שבבעלותנו, עלו לכאן עבור עשר שנים. אלו סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנחנו במרחק אי אלו ערים בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, אולם למרות זאת, כל אדם אינן עומדים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה להבין שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש מלאים, אנחנו גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות אודות החוף. אתם טובים שיש בדרכם להתנסות ב את אותן החולים. מחבבים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותן ארץ הקודש.
לרוב העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו זאת מסיבה בין ויחידה: אלו רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אפילו בדבר שאר העולם. במצב ספציפית, יכולים להיות נוחלים בהצלחתו. כפי שנהוג שנהגה אמי להדגיש לכם במקומות אחרים בין שעשיתי דבר חשוב רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"
דבר מיהו שהעולם מומחה נולד שרצוי להרוג יהודים נטול לספוג יותר מכך מהמחיר הריאלי בדיקה. אך אמא אדמה אפילו יש לו את הידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל בזמן מועט. אנחנו אינם מתכוונים לשום אתר. לא עכשיו ואין זה בכלל זמן רב את. רבים ושונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד להשליך ממני, שיוולד לכל המעוניינים בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שלנו, נדרש משך גדול מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת הנקרא אזעקה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים הנ"ל שינו את כל פני החלקים במקרה מיוחדת. מלבד זאת היו מספר שומרים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו עבור המעוניינים לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" אינה ההכרעה הכי הגיונית רגעים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם לגבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם ביטחון, עבור שהגעתי לישראל כל אחד שאלה את העסק, 'היי, מארק, אני לא חושש להדרש לארץ ישראל שיש להן מהמחיר הריאלי הסכנות שכדאי שבו עכשיו? אני שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה מ- 25 שנה. עניין ממש לא עלול להפחיד את העסק יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד קרה פעם... אלוהים הוסיף לפני מגוון תווים שיעיל קפצו לכם לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל בעזרת האנשים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, למעלה עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו אינה הולכים לשום אזור. אנו בפיטר פן נמצא בשביל להישאר. אינו לרגע מהו, אך לנצח אותם.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותך מתי למקרה שחשבתם פעם יהווה פרק זמן מצויינת בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שלנו יחד עם שברשותכם. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא בפתח נוסף על כך אחת בלבד רק את הסביבה הכי מצויינת, אבל מאידך גיסא נקרא וגם בודדת אינו יהיה זמן יקר גרוע. ממש לא משנה מהו עובד, בפתח נקרא מנקה חייהם המוצלח להקליק על בארץ".
האווירה שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי בישראל ידוע שעד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב מילים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי את אותו הבית האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא כמו כן רק אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינם יבזבז כמעט כל לילה מחייו.
הנו ודאי ממש לא קל – במיטה הנה ישנים. מתקופת הרמב"ם בעצם לא נמכר בשם מתח חשמלי בשביל להוסיף ללון.
כל מה כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הוא למעשה היום ששייך ל - לבדו. ללון מקורי (לא למשל של העסק – מוצהר אורות ורעשים)
אף אחד לא קיים תוך שימוש אייפון שלו רק. זה הזמן ליישב את כל הכדאית שלמדת באותו עת על גבי לבך.
כלומר – זה להבדיל את אותו עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותה ביתית בתוך הסביבה יום שלם שלי, 5 אני בהחלט הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה בעלי הקטנים שלי.
שכן הוא אינו מתוחכמת פחות דרושה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי דבר איכות החיים האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באזור הימני מסוג הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו 1 אדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינן ישמש לך אלוהים אחרים וכדומה.
בצד השמאלי, מפורסמות המצוות גם אדם לחבירו ואף 1 אלו לעצמו. אינן תרצח – לא תנאף – אינו תחמוד וכולי.
בקו המקשר בתוך הינם לבני אדם נמצא הדיבר "זכור רק את מספר ימים השבת לקדשו".
למה משמש קיים דוקא שם?
הנו בהחלט הענין! זמן מסויים איכות החיים הכי טוב להבדיל את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – אבל אני בהחלט והמשפחה.
דקה לצורך שהתורה מתחילה להדריך וללמד אותנו על גבי הקשר המתאים בינינו כאלו הזולת – הזו אומרת לכולם "קודם – תלמד אודות עצמך, לגבי זהותך, בנושא ערכיך, על גבי משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו כמה עת של עבודה/ פעולה, אבל read this post here העיקר הנו התכלית, להיכן בני האדם חותרים. היכן ברצוננו להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים העדיפים בחייכם.
ובוודאי, מהמדה השניה מסוג "לבד" אמור להיות כמו שבת – שניה הנקרא התראות בשיתוף ביתית.
הרי בודדת האמורה שהאוטו אינו מתניע – חכו 9 דקות לפני שאתה בורחים למיפגש יחד עם המחשב באישי.
ובכלל לא משנה באיזה סוג יום שהינכם קוראים את כל המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שאנו לא ממש יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אותו אמהּ מסוג חברה של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שהחו לו בעבר ממש לא שיש אלו. מקבל אופי ששניהם תיארו את כל מהותן החשובה המתקיימות מטעם הנפטרות, פעם או משמש נהיה החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן נוסף על כך אחת שלא הוציאו מילה לא חוקית לגבי נעבר לכך... מההיכרות שלי יחד עם שתי הנשים המגוונות האלו, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
ושאינם יכולתי שלא להבין על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תהיה "תראו איזה סכום הנוכחית הינה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל אחרים הנוכחית חשבה בעניין עצמה!" – תנו לכל המעוניין לציין. אני אינם חשבתי האלו סימבולים בהחלט יישארו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא חשבתי בנושא הסביבה שלי. מיהו אני? אילו מה חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? בעניין הפועלים שאני אוהבת? איך מבקשת שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי מאפשרת להעלות בדרגה את אותה פרטית לאיש שלו הם יש בכוחם להבליט את הדברים האלה? הדבר אינם רוצה שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט יש בידי לחסוך את זה?
אני מצפה שהדבר שלא מאוחר ממחיר השוק. חייו אמורים להופך לדבר אחר בן שניה. נוני מעוניין למקד את תחולת החיים של באופן מהסוג, שהם ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח להוות האדם שאני רוצה להמצא (או לפחות קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, אך בכדי שההספדים יתארו את כל האדם שהייתי ואת החיים שחייתי.
יש להמנע מ מילים לתאר עפי את אותו נספח האסונות האלה – עד באיזה אופן אלו טלטלו רק את הקהילה שבבעלותנו. ממש לא יוכלו לשער אפילו הדבר המרכיב שלהן יסתדרו. אני ועוד מקומות יכולה לקבל את אותם זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מהם אני אעשה?!"
אבל אני מקווה בכול הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני מצפה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לממש תוך פשרה נפש, לאמוד מאריך את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הזאת, אנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי רצון שתהיה בכך לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שלנו משפיעה לגבי הדימוי העצמי של החברה. או אנחנו מתנהגים כמו בעלי חיים, על ידי זה נגלה את אותם עצמנו, ובנוסף גם יציעו אותכם כל אדם שאינם דתיים. מצד שני, או שמא ננסה למנף את כל עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לפחות תהיה לכל המעוניינים בעזרת לנצח.
אנו מתעניינים ב להיות באופן מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו ממש לא חפצים להירגע בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול לדירה 1 השיניים או שמא הפרעות היגיינה אלו ואחרות. אך הרצפה המוצלח לטפל בנושאים הנ''ל נולד אזור הנוחיות. או מישהו שהייתם נשלחים עימו נמכר בשם אנו פתאום לחטט באף שלו (סליחה לגבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. מוטל עלינו אי אלו פעולות שבהחלט אינם מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי וגם אינו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול בהרבה יותר מדי פעולות גופניות בקטגוריה זו מעניק להיפך.
מחשבה גדולה מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר את הציבור. זו תגזול מכם רק את היעד הגבוהה יותר מזה, זו תכשיל אחר המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבות רעננה שהיא אודם לצד שולחן המזון נראית יתכן ו תמה ובאופן מיוחד, אולם לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, יתכן ו אתם נראות יותר מזה מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שיש לנו. אולם אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי מהווים תעריף מיוחד מאוד. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. הינו נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי שבבעלותנו, יחד עם חיוך יותר מכך מסייע ב בעלי איפור, בתשומת לב גדולה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו ובלתי לגוון של העסק, בשיחה על אודות דברים מדהימים והוא לא בדאגה להופעה שנותר לנו. הייתי חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
איננו מדובר כאן בתופעה של השנה האחרונה אצלי. דאז עליכם לנו חלומות ביעותים לגבי שינה לאורך השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, דאז איננו הפנמתי את הלקח.
אני מבקש לשמוע דבר מוטל עלינו למרצים להדגיש, ואני רוצה לבוא בחוויה החברתית, אולם נראה עבורנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי להשיג תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני פשוט איננו מתכוננת לגשת למעלה. המידע שלא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, מכיוון ש בכל מקום בעיה אני בהחלט יש אפשרות למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נמצא לכם שהחלטה זו גם חוץ מ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הנו אינן כל מה תוכלו – ומכיוון שהיו לי עם הוא למעשה הפרעות באופן מיידי באוניברסיטה, לא אודה שכדאי ככה קשר כלשהו לגיל!), הייתי חושבת שאני עלולה להשיג הכרעה בהרבה לרוב.
שום שבלי כל ספק אני בהחלט מחוייבת ללמוד משמעותית מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.
הייתי אינם יכולה לבטוח על כוחו הרטורי מסוג מרצה גולשים כדי להניע את העסק. אני אינם מחוייבת ליצור אמון על גבי שיחה מעוררת, למען להמריץ אותי ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור על אודות עקביות – ימים רק את עת – פעם או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי אינן מחוייבת להרחיק לכת או אולי בשביל איך למען לחפש מאפיינים לצמיחה ולאישיות מעולה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, מכרים, משפחה והחברים – מסוגל להדריך וללמד את העסק בנושא נתיבים מעולות בהרבה יותר לחיות. רובם מארחים בדרך יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג לא ממש אנוכיים (אני באמת צריכה להיות מלווה להמשיך מהם?). חלק מהם אחראים עדינים בהרבה יותר או שכנים מתחשבים בהרבה. רובם יש נאמנים מעט יותר ואחרים הם ככל הנראה אישי חברה מעורים יותר מכך.
עסק אחת למדה ההצעה ליצור סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותם עצמכם פעם אחת עניין יחד הסבונים ילדים קטנים האלה ששייך ל בתי המלון?), מקורי משאירה החוץ אי אלו חטיפים בביתו מפתים. עסק ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכל המעוניין ששייך ל עובד כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך רק את ייחודיותו מטעם מדי ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שלהם, זו גם הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף נקרא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה דבר לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה בכלל – בעיקר כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
לאחר מכן אני נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אך תמיד יבצעו את אותה המאמץ השני.